מדוע כל כך קשה לנו להפוך את הכסף למשאב שעובד בשבילנו?  ומה יכול לסייע ליצירת שינוי בחשבון הבנק שלנו ושל אחרים?

מדוע כל כך קשה לנו להפוך את הכסף למשאב שעובד בשבילנו? ומה יכול לסייע ליצירת שינוי בחשבון הבנק שלנו ושל אחרים?

בהרבה מאוד מובנים ותחומים א.נשים מגיבים לאילוצים בלי "לעשות עניין": ״אין לי זמן לזה עכשיו״, ״אין לי כוח עכשיו״, ״אאחר לפגישה כי נתקעתי בפקק״. א.נשים גם יודעים למצוא פתרונות לאילוצים: ״אני נוסעת בדרך עוקפת כשנשיא ארה"ב ביידן מגיע לישראל וסוגרים את כביש 1״, "צריכים להגיע לשדה התעופה 4 שעות לפני הטיסה". לעיתים א.נשים מגבילים את עצמם מרצונם: ״היום אני מוותר.ת על …. כי אני רוצה לעזור ל……״, ״אני לא אוכל.ת עכשיו מזון מן החי/פחמימות/גלוטן וכד' ״, ״הזמנתי משלוח/טכנאי , אז עלי לחכות  כמה שעות. ״

אבל האילוץ הפיננסי? הוא נחשב כעוול, כעונש, כמסמן עוני או קמצות, חוסר שייכות, חוסר התאמה, כישלון, מבוכה. הוא מייצר מצוקה, תסכול, כעס, האשמה, ביקורת. בשנים הרבות בהן אני מסייעת ליצירת הרגלים של ניהול כסף מתוך חופש ובחירה, הבנתי מהי הסיבה לפער בין ההתנהגות המותאמת למציאות על אילוציה, בכל תחומי החיים לבין ההתעלמות מאילוצים כספיים ותחושת הרוגז הקשורה לאילוצים אלה.
הסיבה היא, שבעולם השפע בו אנו חיים כיום, האפשרות להוציא כסף על חוויות אישיות, חפצים, מוצרים, שירותים = אושר, נדיבות, חיבור לאחרים, השתייכות, הצלחה, מעמד חברתי ומקצועי, מפתח להישגים נוספים. לכסף יש דימוי של כח משחית, ניצול, ולרבים יש קושי לדבר על כסף ועל החלטות פיננסיות.  על ההיבטים הרגשיים האלה נוספת גם הזמינות של הלוואות (מינוס, תשלומים, ליסינג, הלוואה על בסיס קרן השתלמות או חיסכון פנסיוני) אשר מאפשרת להתעלם מהעובדה שלעיתים הכסף שלנו לא מספיק לכל מה שאנחנו רוצים ומאמינות שמגיע לנו. 

למורכבות היחסים עם כסף נוספים גם הקושי לנהל אותו בשגרה, שנובע בעיקר מחוסר ידע והיעדר הרגלים וגם פערי תפיסות ואמונות בין בני המשפחה.

למעשה, הכסף הוא רק משאב ודומה לכל משאב אחר (זמן, כשרון, משפחה וחברים). ניתן להשתמש בו בתבונה, באחריות ובנדיבות או בזלזול ומתוך חוסר התחשבות באחרים ובסביבה. לכסף עצמו אין תכונות כאלה או אחרות, והשימוש בכסף יכול להיות חיובי או שלילי, נעים או לא נעים, מתחשב או מנצל. 

אבל…

חישבו על זמן וכסף. שניהם מושגים שאנחנו אלה שנותנים להם משמעות. משניהם אין לנו מספיק, תמיד נרצה עוד, ולכן עלינו לנהל אותם בהתאם למטרות, ערכים וסדרי עדיפויות, ובכפוף לאילוצים. משום מה, בהתנהלות הכלכלית שלנו, אנו מתעלמות ממיומנויות של תכנון ובקרה שיש לנו מתחומים אחרים, כמו תכנון קריירה, משימות בעבודה, מערכות יחסים, זמן, חופשה, מטלות הבית ועוד. 


כולם יודעים לנהל זמן וכולם מחנכים ילדים לנהל זמן ברמה כזו או אחרת. כולם גם מבינים את החשיבות של הקניית הרגלים לעצמאות לאחריות, להתמודדות עם תסכול. אז  מדוע שלא נלמד ילדים להשתמש בכסף כמו שאנו מלמדים אותם להשתמש בזמן? מדוע שלא נלמד בעצמנו?


הכדאיות והערך של פיתוח מערכת יחסים ידידותית עם כסף, עם החלטות פיננסיות שגרתיות היא עצומה:
הפחתת מתח בגלל חוסר ידע, בגלל פרשנות שגויה למעשים והחלטות של אחרים, בגלל הבדלי השקפות עולם וערכים הקשורים לשימוש בכסף. ניתן בקלות להכיר את הנתונים, ליצור בהירות ולקבל החלטות על בסיס ידע ולא על בסיס חרדות ובלבול. 


בשני סיפורי המקרה שלהלן, מוצגים המרכיבים התורמים למתח ולבלבול, את המחירים שמשלמים מי שאינם בתקשורת ישירה עם כספם, ואת הקלות שבה ניתן להפוך את השימוש בכסף לענייני  ולהפחית את השפעת הרגשות, האמונות, הנורמות הסביבתיות על ההחלטות והשיח בעניינים פיננסיים.

הגיע אלי זוג שמקבל עזרה כלכלית מההורים ואין להם מושג מהי ההכנסה שלהם, מהו סכום ההוצאות שלהם ועל מה הם מוציאים. זאת, משום שהם לא מסתכלים בחשבון הבנק. הם זוכרים כמה הם סיכמו ברוטו עם המעסיק שלהם, אבל לא באמת בדקו אף פעם כמה מגיע לחשבון. התמיכה הכלכלית מההורים לא כל כך נעימה להם. הם רוצים להיות עצמאיים ולהרשות לעצמם לרכוש, להתפנק ולהשקיע בלי לבקש כסף מאבא ואמא. אחרי הכל הם כבר בעלי מקצוע, בונים את הקריירה ושוקלים להפוך להורים בעצמם. בני הזוג החליטו שהם רוצים לדעת כמה כסף יש להם ו״להתבגר״ גם במובן הפיננסי. במפגש אחד הם הבינו באיזה אופן הם יכולים לדעת כמה כסף יש להם, לתכנן את ההוצאות החשובות להם (כמו שמתכננים זמן) ולעשות בקרה על ההוצאות שלהם (כמו שמסתכלים על השעון). לאחר כחודש בו תכננו את ההוצאות שלהם מתוך נתוני העבר הזמינים באתר של הבנק ושל כרטיס האשראי, והצליחו לבצע את התוכנית באופן די מדויק, הם רצו לדעת האם יש להם מספיק כסף לסוע לחופשה בחגים (כחודשיים לאחר מכן).
בתוך זמן קצר הם הכינו תוכנית, אמנם לא מאוד מדויקת, להכנסות ולהוצאות שלהם עד סוף השנה (כמו תכנון זמן). התוכנית הזו  כללה את סכום ההוצאה הדרוש להם לחופשה, שנכנס לסדרי העדיפויות . 

לזוג הזה היתה מוטיבציה לשינוי מצב של חוסר עצמאות, אי ודאות ומתח.הם לא רצו חובות כספיים לבנק וחובות רגשיים להורים. הם  נוכחו לדעת שיש להם מסוגלות מנטלית ורגשית לעבור דרך תהליך של תרגול ויצירת הרגלים, והבינו היטב את התועלת המצפה להם בזכות יכולתם להציב לעצמם מטרות כלכליות ולהתוות דרך להגשימן. את כל אלה הם עטפו ביכולת קבלת החלטות משותפת ותמיכה הדדית. מאחר והם יודעים שיש להם מיומנות בתכנון ובבקרה (מיומנות שקיימת בתחומים אחרים) על ביצוע התוכנית.   הזוג הזה עלה על דרך המלך הפיננסית והיא זו שתשרת אותם בשגרה וגם בהתמודדות מול שינויים כמו הרחבת המשפחה, שינויים בתעסוקה, החלטה על דיור  ועוד. 

עם כלי בקרה פשוטים וזמינים אפשר להגיע למטרות וליצור מאגר זמין ומגוון של פתרונות למקרים שבהם צריך להתמודד עם מציאות משתנה ועם אילוצים. 

 

פנתה אלי אישה בבקשה לסיוע בהתמודדות עם החובות שלה. בשיחה ביננו עלה  שאין לה ״כרית אוויר ליום סגריר״ (תובנה שהמון משפחות למדו בקורונה), ושהיא לא יודעת איך ועד כמה היא יכולה לעזור לילדים שלה. המתח נבע קודם כל מאי ידיעה, חוסר וודאות ואף חרדה בנוגע למצב הכלכלי שלה. למעשה, היא בכלל לא יודעת האם יש לה גירעון שוטף (חוסר איזון בין הכנסות והוצאות ברמה היומיומית הקבועה). בתהליך ההתבוננות משותף שלנו, נוצרה בהירות והתאפשרה קבלת החלטות מציאותיות.  ביחד הסתכלנו על ההכנסות וההוצאות שלה וראינו שאחת ההוצאות המרכזיות היא החזר חובות. ביחד בחנו מה מקורם של החובות והאם ביום שתסיים לפרוע אותם,  ההתנהלות הכלכלית שלה מאוזנת. בדקנו האם היא יוצרת גירעון חדש כל הזמן או שהמשקולת של החובות היא זאת שמלחיצה אותה. 

בדקנו שלוש אפשרויות להקל על העומס הכלכלי (כמו שמנסים להקל על עומס של מחסור בזמן):
(1) להגדיל הכנסות באופן זמני או קבוע (2) להקטין הוצאות באופן זמני  או קבוע  (3) להקטין את החזרי החובות באמצעות הפריסה שלהם לזמן יותר ארוך.

לכל אחת מהאפשרויות האלה יש מחיר בויתור על פנאי, על כסף או על צריכה אבל גם למצב הנוכחי יש מחיר של אי ודאות וחרדה. בדקנו את השילוב הנכון מבחינתה את השימוש באפשרויות האלה ולכמה זמן יהיה צורך ליישם את כל אחת מהאפשרויות  (לפרוס את כל החובות או רק אחד מהם? להקטין חלק מההוצאות? להגדיל הכנסה? לכמה זמן?). בעקבות היכרות עם ההוצאות וההכנסות, הכינה האישה תוכנית לצמצום החובות עד לפרעונם, וגיבשה ביחד עם ילדיה את האופן בו תוכל לסייע להם וגם לשמור על הביטחון הכלכלי העצמי שלה.

דוגמאות אלה ועוד מאות אחרות, מלמדות שהמפתח לשינוי ההתנהלות הכלכלית, על המתח הנוכח בהקשר  הכספי, איננו מורכב ודומה מאוד לתהליכי שינוי בתחומים אחרים.

נדרשת הבנה של המחיר במצב בו הנושא הפיננסי מסתתר מאחורי מסך של ערפול והסתרה, בושה, אשמה, מבוכה, ביקורת, מתח ואי ודאות. נדרשת הכרה באפשרות שניתן לשנות את מערכת היחסים עם כסף ועם החלטות פיננסיות ולשנות את הדיאלוג הפיננסי הפנימי והחיצוני. נדרשת נכונות ללמוד מהי התנהלות כלכלית מושכלת ומציאותית וממה היא מורכבת ולתרגל ניסוח מטרות על בסיס סדרי עדיפויות, ערכים ואילוצים, להתוות את הדרך להשגת המטרות ואז לתרגל, עד ליצירת הרגל, תכנון השימוש כסף ובקרה רצופה כדי לוודא שהתוכנית אכן מתקיימת, או למצוא פתרונות מציאותיים למקרה של אילוצים שלא נצפו מראש. 

על בסיס מוטיבציה לשינוי ובעזרת כלים ידועים התומכים בתהליכי שינוי כמו תירגול,  קבלת תמיכה מחברים, בני משפחה, וסיוע מאנשי מקצוע כולנו יכולים לעשות שינוי שיקנה חוסן וחופש כלכלי אישי ומשפחתי ולזרוע את הזרעים לצמיחה כלכלית של ילדינו. השינוי אפשרי וזמין בכל גיל ובכל מצב כלכלי. לשם כך  יש להתגבר על כמה מחסומים. הראשון שבהם הוא תחושת חוסר המסוגלות וחוסר המוטיבציה לטפל בנושא, להכיר בקיומם של אילוצים פיננסיים, חברתיים ורגשיים,להשלים איתם ולצמצם את השפעתם. לעצב שגרה של ניהול הפיננסי בהתחשב בכל הנושאים הרגשיים שפורטו למעלה.

תהליכי ליווי, חינוך והוראה יכולים להיות משמעותיים מאוד בשינוי הרגלים. כל מי שנמצא בעמדת השפעה על התנהלותם של אחרים, יכול, לאחר תהליך אישי וקבלת כלים רלוונטים לשינוי בתחום הפיננסי, לתמוך ולקדם גם שינוי מבורך עם אחרים. 

 

כתיבת תגובה